עיריית כרמיאל

שרי גולדשטיין ז"ל

 – 

“אין יום בו לא חושבים עליה”

תמונה של איששרי, בת בכורה במשפחתה, הייתה בעלת עוצמות לא רגילות. רגישות
של ילדה שרוצה להיות מטפלת ילדים ובו בזמן נחישות של עשייה
והתקדמות. תלמידה שנאבקת על הצלחתה בלימודים, על השגת
התעודה הנכספת, על המשך דרכה בלימודים ובבניית חייה, עצמאית
ומתמודדת עם משימות שלקחה על עצמה. על מנת לחנוך ילדה
חירשת בביה”ס החליטה ולמדה בכוחות עצמה את שפת הסימנים
של החרשים. 

בבית הייתה מובילה, תמיד נוכחת, עוזרת, תורמת, דואגת לקטנים
ממנה. וכך גם בצבא – הייתה תומכת לחימה בתחום הקשר
והאלקטרוניקה ותמיד קרבית ועושה יותר מן ההגדרות והציפיות,
שהתה בתקופת האינתיפאדה בשטחים וחוותה קשיים והתמודדות.

באותו יום מר ונמהר בו הייתה באוטובוס בדרכה למכללה בצפת,
להירשם ללימודים כבר פשטה במשפחה התחושה הרעה, שקרה
משהו לשרי. החדשות הרעות על אוטובוס לצפת, שהתרחש בו פיגוע
ע”י מחבל מתאבד מצאו אותם כבר בדרכם למצוא את הבת שנפגעה,
והיא בת 21 …

האנדרטה שעיצבה המשפחה עם הפסל דויד קיסלין מבטאת את
אישיותה של שרי ונמצאת סמוך לביתם. ניצב שם פרפר יפה על
פס ברזל מכופף, הפרפר חייו כה קצרים ובני חלוף כחייה הקצרים
של שרי , אבל היא היתה רבת עוצמה כמו פס הברזל. אילו הייתה
בינינו, הייתה פותחת את חלון חדרה ורואה את האנדרטה – היא הייתה
מחייכת למראה אותו פרפר, המסמל בעיני אמה את הנשמה, ניצב
שם על פס מסילת הברזל ומטה אותו. גם היום חוזר הפרפר ומבקר
בבית, הוא עומד על דלת הרשת בכניסה, חוזר למסור דרישת שלום
משרי…