עיריית כרמיאל

רב"ט מיכאל (מיקי) אבני ז"ל

 – 

“חיכיתי, בכיתי, ומי לא בא ? – מיכאל”

מיקי הגיע לכרמיאל עם הוריו בן 12 וכבש את כולם במבטו הכחול
ובחיוכו. נער חמודות, ספורטאי ושחקן טניס, שהגיע להישגים נאים.
אהב את כרמיאל, התערה חברתית לאורך כל השנים ואהב חברים
ורעים. היה, ללא ספק, אישיות מובילה של צעיר בתנועה מתמדת. 

מיקי היה גם תלמיד מוכשר ומצליח, לאחר לימודי התיכון ותעודת
הבגרות, קיבל דחיית שירות ולמד במכללת “אורט בראודה” , שם סיים
לימודי טכנאי מכונות ועם היכולות שלו הגיע לחיל האוויר, שם מונה
כעוזר שליש של ביה”ס לטיסה, כשהוא מבצע תפקידים אחראיים
ונחשב ע”י מפקדיו לבעל יכולות ופוטנציאל.

באישיותו של מיקי, חברו כפי שקורה לעיתים, ניגודים מרתקים –
מצד אחד אומרים מי שהכירו אותו כי היה אחראי, דייקן ואפילו פדנט
בהתנהגותו – כישורים שהובילו אותו קדימה בלימודים ובצבא, מאידך
היו בו הרפתקנות ותעוזה.

משפחתו בחרה להנציחו באנדרטה הניצבת ליד המתנ”ס בתחילת
רחוב מגוריהם בשכונת מכוש, בשכנות למגרש הספורט שכה אהב.
אבן כבדת ממדים מסמלת את הקשר לכרמיאל ואת השורשים, עץ
ארז הלבנון ניצב לשמאלה של האבן ומביא את ההדר האופייני לעצים
אלו. בטבלה על האבן חקקו את המילים משירו של נתן יונתן, ונתנו
ביטוי לכאבם על אי הצדק שבדרכי החיים, ועל הארץ, האוכלת יושביה
ונוטלת את – כבשת הרש…
קברו של מיקי בנהריה, וכך יכולה האנדרטה להיות למשפחה מקום
מפגש וזכרון גם יום יום וגם בעיתות זכרון.​