“שימרו על אחי ותנו להם בטחון.”
שמעון גדל בכרמיאל ולמד בביה”ס “אמית”, בן בכור במשפחתו ואח לחמישה. ילד למופת, אומרים עליו הוריו, סבלן ובעל נחת רוח, מכבד אנשים ודואג לאחיו, מפנק אותם ומדריך אותם בעצה. היה עצמאי מאוד בדרכו, כבר מגיל 16 עבד בחופשות ואף קנה בכספו מחשב אישי. ממוקד מטרה ואינו מאבד זמן בטיולים ובבילוי.את השירות הצבאי עשה בגדוד “דוכיפת” וחווה את האינתיפאדה של אוקטובר 2000 . עבר שירות צבאי קשה וארוך ואף נפצע בפעילות מפגיעת מטען. בהמשך החל לימודי ראיית חשבון באוניברסיטת חיפה, אבל החליט על שינוי כיוון והתגייס לשירות בתי הסוהר. נשא אישה והקים בית ותוך כדי שירותו החל בלימודי קרימינולוגיה באוניברסיטה הפתוחה – תמיד ממוקד מטרה. אנשים צעירים וחזקים כמו שמעון מותירים אותנו פעורי פה, מעריצים.
מהלך השירות בשב”ס היה גם הוא זמן של התקדמות, עבר ליחידת “נחשון” , עבר קורס מש”קים ותיפקד כראש צוות ובהמשך הגיע לקורס קצינים לדרגת מישר. אסון השריפה בכרמל פגש אותו בצומת דרכים של החיים, שממנו לא הצליח לצאת.
משפחתו הציבה לו אנדרטה, שכולה סמל – בחלקה מול בניין עיריית כרמיאל ניצבים זקורים כלפי שמיים כתובעים מענה והסבר גזעי הכרמל השרופים זקופים וגבוהים כמו שמעון ותחתם כמו מזבח האש, מזבחו של הנביא הגלעדי, הנביא התשבי והפסוקים מזכירים לנו את מעמד אליהו ונביאי הבעל והאש היורדת משמים ואוכלת בלי רחם את חבורת השב”�� המובחרת ביותר.
בעיני הפסל, דויד קיסלין, זו אנדרטה בעלת מסר לאומי. היא מבטאת
ארוע שנחרת כפצע בחיי האומה, בתקופת החנוכה נהרגו 44 צעירים
מובחרים, כמספר נרות החנוכיה, שנספו והותירו פצע גדול בחיינו.
