“הוא היה מקיף אותנו”
גדל בכרמיאל ונע בנתיב הלימודים בהצלחה יתרה. תלמיד טוב, מצטיין במדעים, שהגיע בהמשך לחיל האוויר ועסק שם בתחום האוויוניקה כטכנאי וגם בתחום הקשר. איציק השתלב כל כך בחיל האוויר וראה בו גם מסלול לחיים ותיכנן להמשיך בשירות קבע כראש צוות.
חברותי וחייכן, איש של חברה, רעות ושייכות, תמיד חי ודינמי ונוגע בסובבים אותו. אמו ואביו יכולים עוד לחוש את נגיעתו השובבת, החייכנית, שמעבירה מסר של נוכחות וקשר עם הזולת – דבר שאפיין כל כך את איציק.
כחלק מהווי השכונה ירד למגרש הספורט לשחק עם חברים כדורגל של אחר צהריים – ערב, ושם במגרש הספורט, שהפך חלק מן האנדרטה לזכרו נסתיימו חייו. המגרש קרוי היום על שמו, ומנציח עבור כל הנכנסים אליו או עוברים על פניו את זכרו של איציק.
לצד המגרש אנדרטה, שהיא ספסל שכונתי נאה ועליו מונח כדור הרגל, עצמו, שבו שיחק איציק, והוא מצופה ברונזה ומשמר את המגע ואת הרגעים הקשים. מולו על הספסל יונה – שמסמלת עבור אנשים
שונים משמעויות רבות ושונות : היונה היא הציפיה לשובו, היא התמימות שנשתבשה במותו, היא המשפחתיות המגנה שהיתה חלקו בחייו, היא ההמתנה והרכות, ובעיני אחדים היא גם סמל השכינה השורה על מותו של איציק.
לפעמים, כאשר יורדים ההורים לבית הקברות לפקוד את קברו של הבן –
הם פוגשים גם שם יונה, אולי מזדמנת, אולי שומרת על קשר נצח…
