“חייל משכמו ומעלה…”
חברו לשירות של דימה מעיד עליו – היה חייל למופת, מקצועי, בעל מוטיבציה, שואף לשלמות בעבודה, מלא מרץ ושמחת חיים. האחראי על המחלקה בסדנה מדבר על מכונאי שאפשר לסמוך עליו, בעל תושיה למצוא פתרונות לבעיות בעבודה. בעל מוסר עבודה גבוה, שמצא גם זמן ורצון להדריך חיילים חדשים – ביניהם רבים עולים חדשים, שכה הכיר את מסלול התקדמותם וקשייהם. מפקד היחידה מוסיף כי במסגרת תרגיל גדול שבו השתתפה היחידה לקח על עצמו לתפקד כסמב”ץ (סמל מבצעים) ועשה עבודה מצויינת. זכה גם לתעודת הערכה על הכנת רכב ממוגן.
דימה הגיע ארצה עם אימו ואחותו מאוזבקיסטן בשנת 1993 והשתלב בלימודים, תחילה בתיכון “הורוביץ” בכרמיאל ואח”כ בתיכון “עמל” צפת במגמת מכונאות רכב, שהכינה אותו לשירות איכותי ביחידת קו ראשון כמכונאי רכב.
אילו תיאר לנו את תוכניותיו היה מספר על כוונתו להמשיך בשירות קבע בצבא, שאהב וממנו נהנה עד מאוד, והיו לו כוונה ורצון לשאת לאישה את חברתו אלה, איתה יצא חמש שנים. באנדרטה שהוצבה לזכרו יחד עם חברו לשירות ולגורל ארמן שוורץ שני עצים גדועים ושם גם מופיע השובך שלא זכה דימה להקים, ועל פתחו הציפור האפורה, שלא תעוף עוד לעולם, כמו נפשו של דימה. מי שעוקב במקום יראה לעיתים ציפורים מקננות בשובך, הן כינסו לשם זרדים וענפים, עורכות טקס זכרון משלהן לזכרו של דימה.
משפחתו הנאצלת בחרה והחליטה לתרום את אבריו להשתלה ולהציל
בכך חיי אחרים – ל��בנו עם משפחתו.
בכך חיי אחרים – ל��בנו עם משפחתו.