“תלמיד מצטיין שהעדיף להזיע”
תפקיד של חייל, תפקיד של טירון – השקיע את כל כוחותיו, כל יכולתו –
ותמיד במכוונות מלאה אל הדרישות של המסגרת, איתן הזדהה ואימץ.
אילו יכולנו לדבר איתו שוב – היה בוודאי משוכנע ומצדיק את דרכו גם
היום.
תלמיד מצטיין בתיכון “כרמים” בכרמיאל, תלמיד מגמת מחשבים,
מגביר 5 יח”ל במתמטיקה, בפיסיקה ועם ציוני 98 , מתנדב ליחידת
“דובדבן”, שמעמיד כל צורך וכל דרישה לפני הצרכים של עצמו. נער
שהולך בדרך הקשה והמחייבת, אינו מחפש הקלות ולא קיצורי דרך, אינו
מחפש “זכות ל…” אלא רק “חובה ל…”.
כמי שמגביר לימודי מתמטיקה היה אולי מודע יותר מאחרים לתפיסה
של משוואה – אתה נותן ואתה מקבל, אתה משקיע ואתה זוכה, אתה
עובד קשה ואתה נהנה מן התוצאות, ואולם משוואה זו לא עבדה לטובתו
היא הופרה ע”י מי שהיו צריכים לשמור עליה, וכך נותרה המשפחה עם
סימן השאלה המזדעק מן האנדרטה לזכרו של אהוד.
וחשבה המשפחה – לא אנדרטה של ברזל ולא עמודים מזדקרים לגובה,
אלא דווקא ספסל ישיבה , להגות ולחשיבה – מקום לאתנחתא ולשאלות.
האנדרטה נמצאת בפתח ביה”ס התיכון בו למד אהוד, מקום לתלמידים
בוגרים ערב מבחניהם ועל סף דרכם לצבא, מקום לעצור בו ולחשוב.
בנוסף לאנדרטה מקיימים ביה”ס, הצבא והמשפחה גם סדרות של
למידת אחריות ומחויבות, גם ימי ספורט לתלמידי י”א י”ב וגם אירועים
סדרות ומפגשים ברוחו של אהוד- ��וח של השקעה, מאמץ ועשייה, שלא
תמיד ולא לכולם מביאים גם את משאלת ליבם.
